Page 217 • Click to zoom
Page 217 of 264
Note I.
In both the Talmud and the Midrash, the redemption of the Jewish people is attributed to the chastity of the Jewish women and to a loyalty incapable of denying their nationality. — It is particularly emphasized that the Jews in Egypt did not exchange their names and language with those of their surroundings, through which they proved themselves worthier of redemption than in later times, when this happened so frequently:
מ"ר במדבר פ' כ', שיהא יר"פ כ' ל"ב, לא שנו את שמם, ראובן ושמעון נחתין ראובן ושמעון סלקין. לא היו קורין ליהודה רופס ולא לראובן לוליאני ולא ליוסף לוסטיס ולא לבנימין אלכסנדרי וכו'.
Even our greatest prophet and lawgiver is criticized for allowing himself to be introduced to Jethro as an Egyptian, not as a Hebrew. For this reason, his request to be buried in the Holy Land was not granted, whereas the bones of Joseph, who never denied his Hebrew descent, were permitted to be brought to the Holy Land and buried there:
מ"ר ואתחנן. אמר למשה רבש"ע עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ואני איני נכנס לארץ אמר לו הקב"ה מי שהודה בארצו נקבר בארצו מי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו. יוסף הודה בארצו מנין גבירתו אומרת ראו הביאו לנו איש עברי וגו' ולא כפר אלא אמר עברי אנכי וכו'. ונקבר בארצו וכו' אתה שלא הודית בארצך אין אתה נקבר בארצך כיצד בנות יתרו אומרות איש מצרי הצילנו מיד הרועים והוא שומע ושותק לכך לא נקבר בארצו.
Show Original German Text
...ſind ſelbst dieſe Mütter des Volkes, nicht die Männer, die im Augenblick der Verſuchungsstunden der Geburt und der Kinderschauung, dem Einfluße und der Anlockung des heidnischen Götzenkultes zu Theil wurden, ſondem dieſe Mutterschaft die Verschiedenheit der Menschen, die dem Heidenthum zugesprochen ſind, bezeugen und bekräftigen. Sie ſind von den Menschen mit ſich getragen, ſondem ſie waren auch dieſes Gottes Anspruchs-Geschichtliches Zeugniß, die nicht zum Menschen gehören. **Note I.** Im Talmud sowohl, wie im Midrasch, wird die Erlöſung des jüdischen Volkes der Keuschheit der jüdischen Frauen und der Treue zugeschneben, die keiner Verleugnung der Nationalität fähig. — Beſonders hervorgehoben wird dabei, daß die Juden in Aegypten ihre Namen und ihre Sprache nicht mit jenen ihrer Umgebung vertauscht, wodurch ſie ſich der Erlöſung würdiger gezeigt hätten, als später, wo dies ſo häufig geschehen ſei: מ"ר במדבר פ' כ', שיהא יר"פ כ' ל"ב, לא שנו את שמך, ראובן ושמעון נתחין ראובן ושמעון סלקן. לא היו קורין ליהודה רופס ולא לראובן לוליאני ולא ליוסף לוסטיס ולא לבנימין אלכסנדרי וכו'. Selbst unſer größter Prophet und Geſetzgeber wird darüber getadelt, daß er ſich bei Jethro als Aegyptier, nicht als Hebräer einführen ließ, weshalb ihm denn auch ſeine Bitte, im heiligen Lande begraben zu werden, nicht gewährt worden ſei, wogegen die Gebeine Joſephs, der ſeine hebräische Abkunft niemals verleugnet habe, nach dem heiligen Lande mitgenommen, und dort beerdigt werden durften: מ"ר ואתחנן. אמר למנין רכש"ע עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ואין איני נכנס לארץ אמר לו הקב"ה מי שהודה בארצו נקבר בארצו מי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו. יוסף הודה בארצו מנין גבירהו אומרת ראו הביאו לנו איש עברי וגו' ולא כפר אלא נגב גברי בארצו וכו'. זה עקבר בארצו וכו' אתה שלא הורית בארצך אין אתה נקבר בארצך כיצד בנות יתרו אומרות איש מצרי הוציאנו מיר הרועים והוא שומע ושורק לכך לא נקבה בארצו.