Page 85 • Click to zoom
Page 85 of 155
A concept of lofty palaces, that shows no favor to relatives or strangers, walking in ways that its will outlines for you and striding toward its goals over the heads of relatives and strangers. Even now I see its beauty in this. But I, for my part, pity this beauty. It was a continuously cruel custom: a woman whose fate before her marriage was determined by its very principles, as if to say: The custom, in itself, has an element of deception. But love reaches a point where a person wants to give up everything, even his beauty. Perhaps I too could have followed the arbitrariness of your will, to ignore the pleasant traditions and serve my soul with your applause. But I do not want that. My homeland is great, because I love my faith. I become happy when others too will be forever happy, and more than this, I need nothing.
"Your Love's Longing." "Exile and Assimilation," p. 129
D. We are drawn to the pull of our people. Brothers, you have gone to the rich abundance, while we turn our back on your wealth and its fruit. Brothers in spirit, you have blessed before tyrants, and you have forsaken our hidden sanctity in our desolation, and we, with the excuse of years, have been cut off from your world; our heart will weep for the whole world. May a Hebrew charm be dearer to us than all the treasures of your masters; for you Europe and its Socratic righteousness, and for us our foolishness, as long as it is for our love. We will spread the paths to the edge of the border, for we are the few, and so close to the work of ten, since if we become fewer, many will come and others will flee in the same way, and thus the need for their support will remain here. And if from there the matter of the desolation of your captured homeland should ever rise to your hearts, and perhaps for a brief moment a weakness of hands will pass over your heart—do not be disheartened: we will not cease from work. Noble-hearted brothers, if only our strength does not fail, we will strive to fill the place of the workers for you as well.
"Jews and Russian Literature." "Exile and Assimilation," p. 170
Show Original Hebrew Text
- 79 - משגה עלי ארמלות, שאינן נושא פנים לא לקרובים ולא לזרים, מהלך בדרכם אשר רצונו הוא מתוה לך ופוסע אל מטרותיו על ראשי הקרובים והזרים. גם עכשיו אני רואה בזאת יופיו. אבל לעצמי אני מורחם על יופיו זה. לעצמו היה מנהג אגדר"י רצוף: אשה אשר לפני נשואה היתה גזירתה משקרותיה, "לאמרה: המנהג כשהוא לעצמו יש בו משום מראות. אולם אדם אהבה מגיעה לידי כך שרוצה אדם למסור את הכול, אפילו את יופיו. אפשר שגם אני הייתי יכול ללכת אחר סרירות רצונה להתעלם: "מסירות נאות ולשמש את נפשי במחיראות-כפיכם." אלא שאיני רוצה בכך. גדולתי את מכירותי. מפני שאוהב אני את אמונתי. בא אני מאושר, כאשר בא הריחם ולא חריו לעולם מאושרים, ויותר מזה לא זרים לי כלום. "קראס אהבה שלכם." "גולה והתבוללות," עמ' 129 ד. *אנו נמשך אל משך עמנו*. אחים הלכתם לכם אל הסכך העשיר, ואנו נפנה עורף אל עשיריכם ולפירותיו. אחים ברוחם ברך לפני עריכי ואת קדשנו הסכך עזרתם בבשמתנו, ואנו בתירוץ שנים נכרתי מעולמם לבנו לבכו על כל העולם כולו. שתיהא אחת המקסם עברית יקר לנו מכל חמודותיהם של אדוניכם, לכם אירוע וצדקדסוקר"ה, נפלינו בטמטומנו בכך כדי שתיהא לאהבתנו, נפתה את המהלכים על לקצה הגבול, סכן, אנו המעטים, וכל כך אחרי סמוך לעבודת כמה, הואיל ואם נמתח רבצם יבואו ינוסו אחרים באותה הדרך, והרי כך הצורך סמיכתו ישאר כאן. ואם מככם סם יפלה פעם על לבבכם דבר סיממת-מכורתכם שנמפסת, ואולי לרגע קט תצבועה, פני, לבבם רפה-כלה. --אל נא יבול-רוחכם שלא נתבטל רחמם. אחים נדיבי לב, אם אך לא יובש-כוחנו נתאמץ למלא את מקומת העבודה גם בשפלותכם. "יהודים והספרות הרסית." "גולה והתבוללות" עמ' 170